הקדמונת:
בשביל לגשת לדיון בצורה סמי-רצינית אנחנו קודם כל צריכים להציב את הנחות יסוד שצצות בתקשורת ובפיד שוב ושוב בחמשת החודשים האחרונים:
- ההנחה שאנחנו מתמודדים מול ארגון טרור, יחיד, סינגולרי ושהפלסטינים משום מה, סתומים, רפי שכל שלא מסוגלים לתכנן קדימה מהלכים מדיניים וצבאיים כמו ישראל.
- הניסיון לחפש גורם אנושי יחיד, או קבוצה אחת שלא התריעה או תפקדה כראוי.
- SPOF-single point of failure.
- הניסיון למצוא "כישלון" אחד. גדול. יחיד. סיבה יחידה ומסובב סביבה (Diode Failure Scenario).
- אילו רק הייתה התראה מוקדמת כל הסיפור הזה היה נמנע.
אני חושב שהנחות המוצא האלה שגויות מהיסוד ולהלן הסיבות – מוזמנים להתווכח בתגובות:
1:חמאס הוא רק טפטפת הוא לא השיבר.
מהרגע שאירן החליטה אסטרטגית, לשלוט במדיניות החוץ של ארה"ב ע"י לקיחת ישראל כבת ערובה באמצעות טיפוח הפלסטינים כפרוקסי אירני, המטרה היתה ברורה ונותר רק לקבוע את דרך הביצוע.מאז ומעולם המטרה של חמאס היתה להפוך לארגון גלובלי ומבחינתו עזה היתה בית כלא מקומי שממנו צריך לפרוץ החוצה לעולם הגדול.המלחמה שירתה אינטרס פנימי של התנועה להקריב פיון אחד (סינוואר) ובית כלא אחד (עזה) בשביל לשרת מטרה איסלמית גדולה יותר. ומה דרך טובה יותר בעיני הנביא מאשר להפוך את כל עזה כולה לשהיד.האירנים ניצלו את חמאס לטובת המלחמה בישראל – וחמאס ניצלו את אירן לטובת פריצה לעולם הגדול. באופן מסוים ב7.10 החמאס פרץ את הגדרות שהאיראנים יעדו לו לשנים ארוכות. מהלך גאוני מבחינתם.
כשל נוסף בהבנה הישראלית של הסכנה הנובעת מצד חמאס היא התפיסה שכבר ב1923 ז'בוטינסקי הזהיר מפניה במאמרו המפורסם 'קיר הברזל':
משכיני השלום בקרבנו מנסים לשכנע אותנו,שהערבים הם טיפשים, שניתן לרמותם על ידי ניסוח ׳מרוכך׳ של מטרותינו האמיתיות,אושמדובר בשבט אוהב בצע, שיוותר לנו על בכורתו בארץ־ישראל תמורת תועלת תרבותית או חומרית.
כלומר, ההתנשאות הכרונית שיש לנו לגבי ערבים בכלל והקרויים פלסטינים בפרט, עיוורה אותנו למציאות בה מנהיגם (הכריזמטי יש להודות) סינוואר, אינו פלאח רפה שכל וחסר הבנה בדרכי העולם הנאור, אלא בדיוק ההפך, אדם מתוחכם, רב אמן בתככים ומניפולציות קרות דם, אשר בילה 22 שנים מחייו בלתכנן כל פרט ופרט את ה"פריצה" מה'אלקטרז הציוני' תוך כדי שהוא לוקח את הסוהרים כבני ערובה כדי להכניע את מנהל הכלא.
2: מאז עידן האינטרנט, הפלסטינים הפכו למעצמת SOFTPOWER מהמובילות בעולם.
ככל שישראל התחזקה צבאית.ה"פלסטינים" התחזקו מדינית, תקשורתית ודיפלומטית.(ואני כולל בתוך ההגדרה הזאת את כל מי שמאמין באידיאולוגיה ללא קשר לדת,גזע, מיקום גיאוגרפי או מוצא).הפכו עצמם למותג על, הם הצליחו להגיע למצב שאין אדם בעולם שלא חושב עשר פעמים לפני שהוא תומך בישראל בפומבי.הצליחו למתג אותנו כנאצים על מלא. ברצותם נשיא אמריקאי יטוס לפגישה וברצותם יעמוד גם על רגל אחת. אופרצית הפרופגנדה של הפלסטינים היא מופת של תיכנון לטווח ארוך מתחת לרדאר, של כוח לאומי וירטואלי – comprehensive national power – כהכנה ליום פקודה ומאד מזכירה את ה SLOW RISE TO POWER הסיני ולא אתפלא אם הם מעורבים בהכוונתם עד הצוואר.
בזמן שאנחנו התעסקנו בקרב בלימה הפלסטינים עשו לנו בית ספר בהסברה – *הם ידעו שהם מתכננים מכה קשה ורצחנית כבר שנים רבות* ולכן בנו במיוחד מכניזם הסברה אדיר לטובת מטרה זו.
3:כישלון מנהיגותי או אישי –
לא משנה מי היה עומד בראש מדינת ישראל או איזו ממשלה היתה קמה כאן, היא עדיין היתה מחויבת לסטנדרטים מערביים של לחימה מתוקף היותנו דמוקרטיה המחויבת להסכמים בינלאומיים ומשפטיים כובלים. המומחיות מס 1 בעולם של הפלסטינים היא לשלב שפה דיפלומטית מערבית עם רצחנות ברברית מזרחית. לכן בכל מקרה ואופן העולם לא היה מאפשר לנו להגיב באותו מטבע ברוטאלי. כך שבאופן פרדוקסלי *ככל שהמתקפה תהיה ברברית יותר* היא תכבול את ידי ישראל יותר. וכאמור כפי שאנחנו רואים זה הצליח פרפקט.
4: תיאורית הכשל היחיד – single point of failure :
לנסות למצוא כשלון יחיד שבעטיו קרתה כל הקטסטרופה הזאת משול ללהגיד שרץ מרתון שמן בן 55 שעישן פאקט סיגריות ביום וחטף התקף לב על המסלול לא הצליח להביא תוצאה טובה כי לא התאמן מספיק.
במדינה שבה יש אלפי התרעות לעשרות תרחישים מזוועים מדי חודש, שכל התרעה יותר דחופה מקודמתה, ונמצאת תחת איום ולחץ רפטטיבי, קבוע וחסר תקדים בהיסטוריה המודרנית – וכל זה על כתפי כמה אלפי אנשי צבא ובטחון – יש סבירות גבוהה לשחיקה של הנתונים ותשישות המובילה לטעויות בקבלת החלטות. זה פשוט היה גדול עלינו לג'נגל ולשמור את כל הכדורים באוויר כל הזמן והיה צפוי שבסוף הם יפלו לנו על הראש. זו בדיוק המטרה האירנית.
5: התרעה והרתעה:
בוא נניח והיתה התרעה של שבועיים לפני המתקפה. וצה"ל היה מתייצב בכוחות גדולים על הגדר ומחכה למתקפה הצפויה. ונניח שגם היו יודעים על השעה המדויקת.האירנים לא קונוסים, הם פשוט היו מתאימים את התוכנית למצב החדש. זה קרה בעבר, מרגע שסאדאת החליט לצאת למלחמה הוא פשוט התיש אותנו עם "מסקירובקה" סובייטית עד לרגע המתאים.
דבר נוסף, צה"ל בסבירות גבוה מאד היה מציב את הכוחות *שיש לו* על הגדר והפלסטינים היו עושים התאמות לסוג הכוחות. אם צה"ל היה מקים כוחות *חדשים* לגמרי המותאמים לסוג כזה של מתקפה זה כבר סיפור אחר.
גם אם היה מידע מוקדם (והיה)רמת החדירה המודיעינית של האירנים והפרוקסי שלהם לצה"ל, (מטבע הגיאוגרפיה של המדינה המזערית שלנו ורמת ההתערות של האוכלוסיות זו בזו) היא כל כך גדולה שהם פשוט היו
יודעים שאנחנו יודעים. ועדיין מצליחים לעוור אותנו בכל מיני אמצעים פרימטיביים ויעיליים בדיוק כמו שעשו ב7.10.
כמו כן – התקפות כגון ה7.10 הן תופעה נפוצה וחוזרת בהיסטוריה העולמית,
החל מהאצטקים שהעריכו הערכת חסר קטסטרופלית את כוחו של הצבא המזערי של קורטז,
הביזנטים אשר האמינו שטבעות הביצורים הימיים והיבשתיים של קונסטנטינופול (האימתניים ביותר בעולם לתקופתם) לעולם לא יוכלו להכבש על ידי צבא זר – והופתעו לחלוטין על ידי הסולטאן מהמט השני שלא רק שהבקיע את ההגנות אלא גם כבש את העיר תרבותית לתמיד,קרתגו שהופתעה ע"י פומפיאוס, חניבעל שהפתיע במבצע נועז את הרומים ועד למלחמת העולם השניה שתפסה את אירופה בהפתעה גמורה לגבי *היקף* הקטסטרופה העולמית שמתרגשת עליה, כל אחד וה7.10 שלו.
לסיכום ה7.10 היה גולת הכותרת, רגע השיא של תבוסה אינטלקטואלית בת שני עשורים.
כן כן החמאס בראשות יחיא סינוואר, אירן, וה"פלסטינים" הביס את קובעי המדיניות והמטכל מבחינה אינטלקטואלית הרבה לפני האירוע הצבאי.
אמלק: זו תחרות על ברוטאליות וכל ממשלה מערבית היתה מפסידה בה.
