ויקטור דייויד הנסון הוא פרופ' אמריטוס להיסטוריה באוניברסיטת קליפורניה, שעוקב מקרוב אחרי המתרחש במזרח התיכון ובמדיניות החוץ האמריקאית כבר שנים ארוכות. הערב, ה30 לספט' הוא צייץ "מאמר דיעה" אורך שחשבתי ששווה לתרגם ולכן הרי הוא לפניכם:
ישראל ללא רסן?
צוות ביידן-האריס, בקריאות החוזרות ונשנות שלהם להפסקת אש ישראלית מול חיזבאללה וחמאס, ובחרדות הבחירות שלהם לאבד מצביעים ממדינת מישיגן, נראים כמתעלמים מההיסטוריה של הרוצחים הללו.
והיא די ארוכה, במיוחד במקרה של חיזבאללה. זכרו:
40 השנים שבהן רצח אמריקאים ויהודים;
משימתו, כפי שהתרברב המנוח מר נסראללה בקיץ האחרון, לחסל את "הצמיחה הסרטנית והחיידק הזה של השחיתות";
התלהבותו מיד לאחר ה-7 באוקטובר להצטרף ולתקוף את ישראל (כ-8,000 רקטות לפני כן);
אסטרטגייתו להעביר בזמן אחד מעל 80,000 ישראלים מבתיהם ולפגוע בכלכלת ישראל עם ירי טילים במצב של לא מלחמה ולא שלום;
אחסון, לפי הדיווחים, של כ-150,000 רקטות כדי לרצוח יהודים, כאשר הרוב הגדול מוחבא מתחת לבתים ומרכזים אזרחיים;
רצח 12 ילדים דרוזים ישראלים באמצעות רקטות בתחילת הסבב האחרון של המלחמה.
אז, לאחר הטבח והזוועות של ה-7 באוקטובר, ולאחר מכן כ-20,000 רקטות שנורו במשותף על אזרחים ישראלים על ידי חמאס, חיזבאללה, החות'ים ואיראן—ישראל לא יכלה להרשות לעצמה להקשיב יותר להרצאות של מקרון, לאותות המוסריות של האיחוד האירופי, להחלטות השנאה של האו"ם, או להטפות של ביידן-האריס-בלינקן-סאליבן על שוויון מוסרי.
הייתה רגיעה יחסית לפני ה-7 באוקטובר, וחיזבאללה וחמאס בחרו לא רק לסיים אותה, אלא לפעול נגד ישראל בצורה קדם-ציביליזציונית.
ועכשיו?
העולם הקשיב במשך שנים להתרברבויות מעוררות האימה של חמאס על השמדת ישראל. שמעו גם את איומי חיזבאללה הניהיליסטיים על מלחמה קיומית כוללת וחסרת גבולות עם ישראל. העולם לא חדל מלקבל תזכורות על מלאי הרקטות הבלתי נדלה של חיזבאללה, ועל שבועותיה האינסופיים של איראן לעשות כל שיידרש כדי להשמיד את "הישות הציונית".
לאחר הטבח ההמוני של 7 באוקטובר, כל הטרוריסטים הללו הניחו שהעולם שוב יתחנן או ישחד אותם כדי להמתיק את מעשי הטרור שלהם, ויורה לישראל לשמור על "פרופורציה" ולא להסתבך עם אויבים כה רצחניים ובעלי משאבים כה רבים.
אך בשנה האחרונה, אויבי ישראל, הנייטרלים ובעלי בריתה שכחו כמה אמיתות יסודיות על ישראל:
1) אם ישראל תידחק אי פעם אל סף קיום (כפי שעשתה איראן, חמאס וחיזבאללה), לא תהיה לה ברירה אלא להשתחרר מכל רסן, משום שאין אפשרות למסלול שיוביל לשואה שנייה;
2) שהאיפוק שלה בעבר והמגבלות שהוטלו עליה מצד בעלות בריתה הסוו את כוחה האמיתי ועודדו את אויביה להתעלם בטיפשות מהסכנה הקיומית שהם ימצאו עצמם בה אם יגרמו לעימות מלא מול ישראל שאין לה מה להפסיד;
3) שבעולם שלנו, שאיבד את מצפונו, ככל שישראל שומרת על פרופורציות ומקשיבה לפיוס המערבי, כך היא מאבדת את ההרתעה מול שכנותיה הטרוריסטיות, בעוד שככל שהיא מגיבה בצורה בלתי צפויה ולא פרופורציונלית, כך היא מרתיעה את תוקפיה.
וכך אנו מוצאים את עצמנו בעולם סוריאליסטי, שבו רוצחי הטרור העליונים מחיזבאללה מתלוננים שהם קורבנות של "טרור", שבו המנהיג העליון הלוהט, האייתולה עלי חמינאי, משחרר את איומיו השגרתיים מ"מקום מבטחים" באיראן, ושבו איראן מהססת להסית את חיזבאללה וחמאס הרגילים שלה, שמא גם היא תמצא עצמה בחילופי טילים ופצצות שהיא עצמה קיוותה להם בעבר – חילופים שההיסטוריה האחרונה מרמזת שהיא תפסיד באופן מוחלט.
לסיכום, האמיתות המקובלות של המזרח התיכון מתמוססות לנגד עינינו.
